סוד הבריאה — כיצד מתגלה הקב"ה אלינו, ומה פירוש הדבר לחיינו, לנפשנו, ולמערכות היחסים שלנו
אחד מיסודות היהדות הוא שהקב"ה אינו גוף. אך אם כן — כיצד אפשר לדעת אותו, לאהוב אותו, ליראה ממנו?
הקב"ה הוא "עצם אחד פשוט" — מופשט מכל תואר והגדרה. אי אפשר לומר עליו שהוא חכם, חסדן, רחמן...
ואם כן — כשאנחנו אומרים "אב הרחמן", כשאנו מצווים לאהוב את ה' וליראה ממנו — מה בדיוק אנחנו עושים? האם אנו אוהבים דבר שהוא פרי דמיוננו?
ה"אין סוף" אינו פשוט "בלתי מוגבל" — הוא שלמות מוחלטת. ושלמות מוחלטת משמעה: אין בו שום חסרון.
אם נאמר שיש לו כוח ב"בלתי בעל גבול" ואין לו כוח ב"גבול" — אנחנו מחסרים את שלמותו!
הדוגמה: חכם גדול אינו יכול לקרוא כמו תינוק — דווקא גדלותו היא חסרון. הקב"ה? בו אין שום חסרון בשום כיוון.
ההגדרות שדרכן ה' מתגלה אלינו — כמו "רחמן", "חסדן", "חכם" — אינן שקר ודמיון. הן אמת לאמיתה: הן חלק מ"כוחו בגבול" של הקב"ה.
כל תיאור, כל הגדרה, כל תפיסה שלנו בה' — כל הדברים הללו נכללים בעשר הספירות. הן הכלים שבאמצעותם הקב"ה מתגלה אלינו.
שלושת ה"מוחין" — כוחות השכל שבנפש האדם, ומקבילותיהם למעלה
ראשית התהליך היא הברקה הצצה פתאום. כמו ברק — אור חזק לרגע קצר, ואם לא תתפוס אותה, היא תאבד.
בשלב זה עדיין אין כאן דבר מבוסס — רק גרעין, נקודה. אתה מרגיש שהקושיה מתיישבת, אבל לא יודע עדיין איך.
הבינה לוקחת את נקודת החכמה ומרחיבה אותה בשלושה ממדים:
אורך — הורדה ממופשט למוחשי, מנקודה למשל
רוחב — פרטים וסניפים, יישומים שונים
עומק — שכבות הבנה, עומק לפנים מעומק
הבינה נקראת "שמיעה" — לא ראייה ישירה, אלא עיבוד דרך כלים. לכן פחות ודאי, אבל הכרחי.
ילד קטן יודע שאש מסוכנת — ובכל זאת משחק בגפרורים. הוא מבין, אבל חסרה לו דעת.
הדעת אינה עוד שלב בפיתוח הרעיון — היא הקשר האישי. "קשר אמיץ וחזק" (לשון התניא) — להתקשר בדבר שהשכיל, ולהרגיש את משמעותו.
הרגשות שנולדים מן השכל — "המוח שליט על הלב" — וכיצד הם מגיעים לידי מעשה
לא מעשה חסד — אלא רגש החסד. הצורך הפנימי לתת לזולת, ללא חשבון, ללא שאלה "האם מגיע לו".
חסד ואהבה הם מאותו סוג: אהבה = רגש קרבה. חסד = ביטוי אותה קרבה בהשפעה.
הגבורה אינה כוח גשמי — היא כוח הצמצום. הכוח לעצור, להגביל, שלא להשפיע כשלא צריך.
"איזהו גיבור — הכובש את יצרו" — ולא רק את יצרו הרע, אלא גם את יצר הטוב הפרוע: לא כל נתינה היא חסד.
בתוך מסגרת הגבורה: מידת היראה — הרגש המביא להתרחקות מהדבר שיראים ממנו.
היופי נובע ממיזוג. תפארת = רחמים — ממזגת חסד וגבורה:
חסד: נותן לכולם ללא שאלה
גבורה: רק למי שמגיע בדיוק
רחמים: יודע שלא מגיע לו — ובכל זאת נותן
להתגבר על קשיים חיצוניים כדי לממש את האהבה. לא רק לרצות לתת — לנצח את מה שמונע.
מלשון "הודאה". להתגבר על קשיים פנימיים: לוותר על טובת עצמי למען הזולת. ביטול עצמי.
התקשרות בעת ההשפעה. אב המלמד בנו מתוך חשק ואהבה — ככל שהקשר עמוק יותר, ההשפעה גדולה יותר.
המלכות היא הביצוע בפועל. כאן כל השכל והרגש מגיעים למעשה — מחשבה, דיבור, מעשה.
אין בה רגש מלא ומואר. היא "קרה ויבשה" — ובכל זאת: קבלת עול מלכות שמים. ציות. החלטה.
לחץ על כל חלק בגוף כדי ללמוד איזו ספירה מתגלה שם
לחץ על אחד מהחלקים בגוף
כדי לראות את הספירה המתאימה